מוזיקאים נמצאים היום בעיצומה של מלחמה.
לא מלחמה על אוזניים, אלא מלחמה על הוכחת קיום.
בשנה האחרונה אנחנו מוצפים בטראקים יותר מדי מושלמים
שנוצרים בשלוש שניות בלחיצת כפתור ב-Suno ואחרים.
פלטפורמות הסטרימינג ההפצה מתחילות להגיב.
TIDAL, למשל, כבר החליטה
ששירים שנוצרו 100% על ידי בינה מלאכותית לא יקבלו תמלוגים.
כשהסאונד המקצועי הפך למשהו זול ונגיש כמו מים מהברז,
המאבק של השנה הוא כבר לא על "מי נשמע יותר מבריק באולפן".
המאבק הוא על אנושיות.
המאזינים מותקפים ברעש דיגיטלי.
הם לא מחפשים עוד תפקיד שיושב בול על הגריד.
הם מחפשים ״סימן חיים״.
וזה מתכתב יפה בעיני
עם מה שאני רואה בשטח בתקופה האחרונה.
וזה אלבומי לייב.
(וגילוי נאות: לא עשיתי על זה מחקר אמפירי בסטנפורד, פשוט יש לי עיניים, אוזניים ופרופיל ספוטיפיי פעיל)
נסתכל רגע על מה שקורה מסביב עם לינקים לאלבומים.
נעזוב את זה שפאר טסי כבר כמה שנים משחרר בעקביות סינגלים חיים ממופעי ענק בקיסריה ומפארק הירקון ישירות לסטרימינג.
שלמה ארצי הוציא בספטמבר האחרון לייב מהברבי.
יושי הקליט את האלבום האחרון שלו ׳מועדון׳ בלייב סשן חם באולפן.
ליהי טולדנו אפילו הוציא שני אלבומי לייב רק השנה בברבי ועוד אחד.
ויש גם את יובל דיין..
הקיצר,
נראה לי שהבנת.
למה זה?
כי הקלטת לייב או ביצוע אקוסטי היא תעודת זהות אנושית.
היא הוכחת קיום שאי אפשר לחקות בשום קוד.
חוץ מזה, מדובר באסטרטגיה עסקית ואלגוריתמית נבונה.
קודם כל,
זו הדרך הכי חכמה להגדיל את הקטלוג במינימום עלות.
במקום לשרוף 15,000 ש"ח על שיר בהפקת אולפן מלוטשת מאפס,
מייצרים גרסאות חיות ואקוסטיות שמגדילות את הקטלוג והופכות לנכס מניב.
דבר שני, זה טוב לאלגוריתם של ספוטיפיי.
כשאנחנו מוציאים גרסת לייב או גרסה אקוסטית לאותו השיר,
כל גרסה מקבלת קוד מזהה ייחודי (קוד ISRC).
מה זה אומר בתכלס?
יותר האזנות למוזיקה שלך ויותר האזנות לכל שיר על כל גרסאותיו וכל אחת מהן מבחינת ספוטיפיי היא טראק מניב חדש וייחודי.
זה מוביל אותי לתובנה ש:
המוזיקה היום היא כבר לא המוצר.
היא הפסקול של המיתוג האישי שלנו.
אנשים לא נקשרים לקובץ MP3.
הם נקשרים לאדם, לסיפור ולתחושה.
המיתוג והאנושיות שלנו הם מה שמשאיר אותם בפנים.
ואני מתכנן להקליט פרק בפודקאסט
שמאמין שייצא עד שבוע הבא,
על איך תכלס לחזק את החיבור של הקהל אליך ואל המוזיקה שלך
( מבוסס מהשטח ומתכנית הליווי מוזיקאים של ׳שרה׳ ).
נ.ב– צפית בקייס סטאדי הישראלי של ׳מ-0 ל-20,000 מאזינים תוך חודש׳?
שלך,
רועי