הרבה מאיתנו, מוזיקאים, רודפים אחרי הדבר הלא נכון.
צפיות.
נדמה לנו שאם נהיה ויראליים ברילס,
הספוטיפיי שלנו יזנק.
המספרים האלה לרוב לא שווים כלום.
אפשר להביא מיליון צפיות בסרטון,
ועדיין להופיע מול אולם ריק.
( אם כל הסרטונים שלך מגיעים למספרים גבוהים
אז יתכן שהמצב שלך שונה ).
כי לאחרונה תשומת הלב של הקהל נשחקת.
המחקר החדש של MIDiA Research
זורק לנו פצצה לפנים.
מעל 80% מבני ה-16 עד 19
מנסים באופן פעיל לחתוך את זמן המסך שלהם.
הם פשוט עייפים מהסמארטפון.
ובזמן המועט שהם כן גוללים,
המוזיקה מאבדת את המקום המרכזי שלה.
היא סתם רעש רקע לסרטונים של מישהו אחר.
הח׳ברה במחקר מסבירים בצורה פשוטה את
יש "תשומת לב מתוך הרגל שימוש" שזה גלילה פסיבית,
חצי הקשבה, ואז שכחה מוחלטת מי אנחנו.
ויש "תשומת לב אדוקה" שזה המעריץ האמיתי,
הבנאדם שאשכרה אכפת לו מאיתנו.
הבעיה היא שלעיתים קרובות הקידום שלנו
מעודד רק את הגלילה הפסיבית הזו.
אנחנו רודפים אחרי מספרים, ומפספסים אנשים.
וגם אינסטגרם מבינה את זה לגמרי
והאלגוריתם שלה משתנה בהתאם.
ראש אינסטגרם, אדם מוסרי (Adam Mosseri),
אמר את זה בעצמו.
אנשים הפסיקו להעלות פוסטים בפיד
ועברו לדבר בעיקר בתוך ה-DMs.
משם נולד ״המלך החדש״ של האלגוריתם:
Sends per Reach.
לייקים ותגובות גנריות כבר פחות מזיזים למערכת.
האלגוריתם דוחף קדימה סרטונים
שאנשים אשכרה שלחו לחברים שלהם בפרטי.
אם התוכן מרגיש מועתק או משעמם,
הוא פשוט ייעלם. בלי סנטימנטים.
שווה לקרוא עוד על השינויים באלגוריתם כדי להבין איך ״ללחוש״ לו.
ואפשר להיעזר ב-מדריך ה-Sends per Reach
כדי להבין את חוקי המשחק החדשים.
אז מה כדאי שמוזיקאים יעשו עכשיו?
יהיה נבון מצידו לרדוף פחות אחרי צפיות יבשות
ולהתחיל לחפש שיתופים.
במקום להעלות סרטון גנרי של "תשמעו את השיר שלי",
לחשוב מה יגרום למישהי לשלוח את זה לחברה שלה.
הקהל מחפש סיפור, אישיות, ערך רגשי.
צריך להשתמש באינסטגרם רק כרשת גילוי ראשונית,
ואז להעביר את האנשים למקומות אינטימיים יותר.
בארץ קבוצת ווטסאפ יכולה לעבוד חזק,
ובחו״ל בדגש ארה״ב זה יותר ניוזלטר.
שזה בכללי הבחירה הנכונה לדעתי לאלה שחושבים על המוזיקה שלהם כביזנס.
כדי להבין איך עושים את זה תכל'ס,
העליתי הדרכת וידאו קצרה ביוטיוב:
אני פותח מסך ומראה בדיוק
איך לבנות קהל באמצעות קמפיין ממומן,
איך לאסוף רשימות מייל/טלפונים,
ואיך להיות הלייבל של עצמנו:
הקיצר,
מקום שבו הקהל באמת שלנו, ולא של צוקרברג.
שנפסיק לספור לייקים.
ונתחיל לספור בני אדם.
🙂
רועי