הנה עצה גרועה.
אולי הגרועה מכולן.
"צריך למצוא את האווטאר".
ככה יגידו לך.
יועצים לקידום מוזיקה.
מומחים לשיווק עסקי.
הם רוצים הגדרה.
בניית דמות דמיונית.
מי הלקוח האידיאלי?
מי המאזין הפוטנציאלי?
הם יבקשו לאפיין.
גיל.
מגדר.
תחביבים.
למה הם עושים את זה?
כי הם מאמינים בקיצורי דרך.
הם חושבים שאם נקלע בול,
הקהל ירוץ להאזין לנו.
הם מבטיחים יעילות.
דיוק בלייזר.
מקסימום תוצאה במינימום מאמץ.
זה נשמע מקצועי.
זה מרגיש נכון.
אבל זה בולשיט.
במיוחד במוזיקה.
אני אומר את זה כבר שנים כיועץ.
אבל בעיקר כמוזיקאי.
אחד שחורש את ספוטיפיי ויוטיוב כל יום.
היום?
אף אחד לא נמצא במגירה.
הרוקיסט שומע טכנו.
ההייטקיסט שומע פולק.
הסטודנטית מחפשת שקט.
הניסיון "לפצח" את המאזין?
זה מרדף אחרי רוח.
זה מעייף.
זה מתסכל.
וזה בעיקר לא עובד.
הגיע הזמן לשנות גישה.
קהל ומוזיקאים זה כמו לקוחות ובית קפה
נדמיין רגע בית קפה שכונתי בבוקר.
המקום מלא.
אנשים שונים.
עולמות שונים.
הנה זוג בדייט ראשון.
הם מחפשים ריגוש.
פרפרים בבטן.
הנה הזקן שגר ממול.
הוא מחפש חברה.
רק להרגיש קצת חיים.
הנה אנשי העסקים.
הם צריכים שקט.
פינה לסגור עסקה.
כל אחד מזמין אחרת.
כל אחד חווה אחרת.
האם זה אותו המקום?
כן.
האם זה אותו הקפה?
לגמרי.
אבל הסיבה?
שונה לחלוטין.
ככה זה אצלנו.
במוזיקה.
אחד מאזין כדי להירגע.
נמשך ל"וייב".
השני בגלל הסולו גיטרה.
השלישית בכלל בגלל המילים.
הם לא "אווטאר".
הם בני אדם.
הם מגיעים אליך.
כל אחד והדלת שלו.
איך בונים דלתות (במקום לרדוף אחרי אנשים)
אז מה עושים?
מפסיקים לנסות לקלוע לכולם.
מתחילים לייצר דלתות.
הרבה דלתות.
התוכן שלך הוא לא "שיווק".
הוא הזמנה לתוך בית הקפה.
איך זה נראה בפועל?
נניח בפיד באינסטגרם או ביוטיוב.
בוידאו אחד:
מסבירים איך לנגן את השיר.
זאת דלת לחובבי הכלי.
בוידאו שני:
מראים מה קורה מאחורי הקלעים.
זאת דלת לאנשים שרוצים קשר.
בוידאו שלישי:
מדברים על נושא אנושי.
מראים טיול עם חבר מוזיקאי.
משתפים משהו שאוהבים בחיים.
כל זווית כזו היא דלת.
וכל דלת היא ניסוי.
לדוגמא: אדם סימונס (Adam Simons)
Instagram post
הוא לא צועק. הוא לא רוקד.
הוא פשוט פתח בבית הקפה שלו המון דלתות שונות.
אם נסרוק בעין את הרילסים שלו,
נראה בדיוק איך זה מוכיח את הרעיון הזה:
דלת לחובבי הציוד:
סרטונים שמראים פדלים מיוחדים או גיטרות נדירות.
דלת ללב:
פולק אמריקאי בדיוק לפי הז׳אנר.
דלת לוויב:
צילומים שקטים בטבע או בסביבה רגועה.
דלת לשיתוף פעולה:
אירוח של מוזיקאים אחרים שמשנים את הדינמיקה.
דלת של "מקצוען":
זוויות מתוך הופעה חיה על במה.
הוא לא מחפש ויראליות מקרית.
הוא בונה עולם שבו לכל אחד יש סיבה אחרת להיכנס פנימה.
חלק נכנסים מהדלת של הריף,
ונשארים בגלל השיר.
למה זה חשוב?
כי גם האלגוריתם צריך ללמוד אותך.
כשמראים כמה זוויות,
רואים מה "פוגע".
אם זווית אחת תופסת חזק?
מעולה.
שם מעמיקים.
שם חופרים עוד.
זה בדיוק מה שאני מלמד
(שעכשיו אפשר לרכוש כהדרכה בודדת
למי שרוצה רק את הפיצוח הזה).
אבל זה לא סותר את השאר.
להפך.
הזוויות השונות בונות עומק.
זה מה שנקרא "זהות מיתוגית".
זה לא לוגו.
וזה לא פונט.
זהות מיתוגית היא הסכום.
הסכום של כל הדלתות שלך.
כדי לעשות לך סדר בבנייה הזו,
ריכזתי את כל הקורסים,
הסשנים וההדרכות (חלקם בחינם)
זה מה שגורם למאזין להישאר.
לא רק בגלל השיר.
אלא בגלל מי שהם פגשו בבית הקפה.
מה שיקרה הוא קסם.
סינון טבעי.
או במילים פשוטות: הקהל המדויק ימצא אותך.
אחד יגיע מהדלת של המילים שלך.
אחת מהדלת של המנגינה.
הם יכנסו בגלל זווית אחת,
וישארו בגלל הזהות כולה.
אם מעניין אותך שאלווה אותך אישית בבנייה של הדלתות האלו,
הייתי מציע השבוע פשוט לפתוח דלת חדשה.
זווית שעדיין לא הראית.
בלי חישובים. בלי פחד ממה יגידו.
פשוט לתת לאנשים להיכנס פנימה.
בית הקפה שלך לא שווה כלום כשהדלתות נעולות.
הגיע הזמן לארח.
רועי