הרבה מאיתנו, המוזיקאים,
מסתבכים עם הגדרה עצמית של מה שאנחנו עושים: אינדי, אלטרנטיבי, נאו-סול, ים-תיכוני ועוד.
אבל רק ההגדרה הז׳אנרית שלנו פחות בונה זהות כי אנשים לא מתחברים לקטגוריה..
הם מתחברים לדמות ולסיפור.
וכאן נכנסים הארכיטיפים.
למה בכלל ארכיטיפים
הארכיטיפים מגיעים מחברנו קארל יונג שדיבר על דמויות-אבסטרקטיות שחוזרות בתרבויות וסיפורים ומשפיעות על איך שאנחנו תופסים דמויות וסיטואציות.
בשיווק מותגים זה קפץ ל-Mainstream דרך הספר של מרגרט מארק וקארול פירסון The Hero and the Outlaw שהראה איך מותגים גדולים משתמשים בארכיטיפים כדי להיות מזוהים מיד.
למה זה עובד?
כי המוח שלנו אוהב קיצורי דרך.
במקום להסביר לקהל מי אנחנו בכל פעם מחדש, ארכיטיפ נותן מסגרת:
טון דיבור, אסתטיקה, ערכים וסוג הסיפורים. זה לא תיוג קשיח, זה עדשה.
והיא חוסכת לנו כסף, זמן ובלבול.
אז לפני שאביא כאן את 12 הארכיטיפים, גרסת מוזיקאים🙂, חשוב לי להגיד:
אני בכוונה משאיר כאן מרחב.
לא זורק בכולם שמות של מוזיקאים ידועים כדי לסגור את הראש.
לכל אחד ואחת יש פלייליסט של דמויות בראש. כשקוראים “החוקר”, “המורד” או “האוהב”, נותנים לארכיטיפים להיות עדשה ולראות מי קופץ לך מיד.
ברגע שממפים מוזיקאים מוכרים לארכיטיפים, מגלים באותה נשימה גם איפה אני, את ואתה יושבים בעצמנו.
תרגיל קצר:
-
לעבור לאט על 12 הטיפוסים.
-
לרשום ליד כל אחד שם אחד שעולה לך אינטואיטיבית.
-
לסמן שני ארכיטיפים שמרגישים הכי “אני” עכשיו: אחד ראשי ועוד משני שמדגדג.
-
לשאול: אם זה הארכיטיפ שלי, איך זה נשמע, נראה ומרגיש בשיר הבא, בעטיפה, בקליפ ובטקסט לרילס.
טיפ לפני שממשיכים:
מעבודה עם מוזיקאים בתכנית הליווי, ברוב המקרים מאתגר לשייך את עצמנו לארכיטיפ אחד בלבד.
מהניסיון שלי, מדובר כמעט תמיד בשילוב של שניים: ארכיטיפ ראשי שמחזיק את השלד, וארכיטיפ משני שמוסיף את הניואנס. זו לא סתירה- זו שכבות.
עכשיו אפשר לצלול ל-12 הארכיטיפים ולראות איך להפעיל כל אחד בפועל:
1) התמים
מה מניע אותי: אור, תקווה ופשטות טובה. לתת לנשום.
פחד: ציניות ולכלוך רגשי שיקלקלו את האוויר.
איך זה נשמע ונראה: טונאליות בהירה, הרמוניות נקיות, מילים פשוטות. צילום טבעי, צבעי יום, חיוך בלי מאמץ.
המלכודת: קיטש מתקתק שמחליש את האמירה.
סימני זיהוי בשטח: חיוכים ושריקות יחד, תגובות “הקליל לי את היום”.
2) האדם הפשוט
מה מניע אותי: שייכות. לדבר בגובה העיניים.
פחד: להישמע מנותק או מתוחכם בכוח.
איך זה נשמע ונראה: סיפורים קטנים, קצב נינוח, שפה יומיומית. ויז’ואל רחוב/בית קפה/סלון.
המלכודת: בנאליות בלי הוק.
סימני זיהוי בשטח: “זה בדיוק אני”, שיתופים עם רגעים יומיומיים.
3) הגיבור
מה מניע אותי: מצוינות. להרים אחרים דרך ביצוע.
פחד: בינוניות וחולשה.
איך זה נשמע ונראה: דינמיקה רחבה, תופים גדולים, פזמון שמרים אותך. תאורה נועזת, במה גדולה.
המלכודת: אייקון רחוק בלי לב.
סימני זיהוי בשטח: קהל שצועק פזמון, קטעי לייב שנראים כמו קליפ.
4) המטפל
מה מניע אותי: לרפא, לנחם, לתת מקום בטוח.
פחד: להכאיב או להפקיר.
איך זה נשמע ונראה: קול חם וקרוב, קצב איטי ונושם כזה שלא דוחף קדימה, כלי אקוסטי או סינת’ רך. צבעים חמים, פריימים נושמים.
המלכודת: סירופיות שמטשטשת אמת.
סימני זיהוי בשטח: “זה עזר לי”, שימוש בשיר בטקסים אישיים.
5) החוקר
מה מניע אותי: סקרנות. לגלות ולערבב.
פחד: להיתקע באותו דבר.
איך זה נשמע ונראה: מבנים נגישים של השירים אולי קצת שבורים אבל לא ״אוונגרד״, שילובי ז’אנרים, סאונדים לא צפויים שמתיישבים נכון. לוק שמשתנה מפרויקט לפרויקט.
המלכודת: לאבד עוגן וקוהרנטיות.
סימני זיהוי בשטח: “מה זה היה?” ואז פליי חוזר.
6) המורד
מה מניע אותי: לשבור כדי לבנות מחדש.
פחד: להיטמע בזרם.
איך זה נשמע ונראה: טקסט שמאתגר אקסיומות, סאונד מחוספס בכוונה, אסתטיקה שמגרדת את העין.
המלכודת: פרובוקציה לשמה, רעש בלי תנועה.
סימני זיהוי בשטח: שיח ומחלוקת, אוהבים גדולים ומתנגדים קולניים.
7) האוהב
מה מניע אותי: קשר, מגע, קרבה רגשית.
פחד: קור, ריחוק, אדישות.
איך זה נשמע ונראה: קול קרוב ומלטף, טמפו שמאפשר נשימה, הרמוניות חמות, תאורה רכה ופריימים אינטימיים.
המלכודת: להחליק לקלישאות רומנטיות ולמתיקות יתר.
סימני זיהוי בשטח: האזנות לילה, סטוריז של זוגות, תגובות עם לבבות וסיפורים אישיים.
8) היוצר
מה מניע אותי: חזון. לבנות עולם שהוא שלי ולא של אף אחד אחר.
פחד: להישמע כמו כולם או להרגיש ממוחזר.
איך זה נשמע ונראה: חתימת סאונד מזוהה בשתי שניות, צבעוניות עקבית, שפה גרפית יציבה, החלטות אסתטיות אמיצות.
המלכודת: שיתוק פרפקציוניסטי שמונע הוצאה לאור.
סימני זיהוי בשטח: קהל שמזהה אותי בלי לראות שם, שיח על הסטייל לא פחות מהשירים.
9) ״הליצן״
מה מניע אותי: משחק, קלילות, שחרור אוויר.
פחד: כבדות מיותרת ורצינות חסרת הומור.
איך זה נשמע ונראה: הוקים דביקים, קצב שמרים גוף, קריצות בטקסט, צבעוניות שמזמינה חיוך.
המלכודת: להפוך לגימיק רגעי בלי עמוד שדרה.
סימני זיהוי בשטח: קפיצות בלייב, טרנדים של ריקוד, תגובות עם צחוקים ואימוג’יז.
10) החכם
מה מניע אותי: משמעות, דיוק, אמת במילים וברעיונות.
פחד: שטחיות ורעש שמסתיר מחשבה.
איך זה נשמע ונראה: הפקה מפנה מקום למילה, דימויים חדים, מינימליזם כשצריך, קליפים נקיים וברורים.
המלכודת: דידקטיות שמטיפה ומרחיקה רגש.
סימני זיהוי בשטח: ציטוטי שורות בסטוריז, דיונים על פרשנות, האזנות חוזרות להבין עומק.
11) הקוסם
מה מניע אותי: טרנספורמציה. להפוך רגע רגיל לטקס קטן.
פחד: לייצר אווירה בלי תנועה פנימית אמיתית.
איך זה נשמע ונראה: סאונד “נושם” עם שכבות רכות שעולות ויורדות לאט (פד/דרון), בלי קפיצות חדות.
הכול זז לאט: שינויי פילטר/ווליום הדרגתיים, וידאו עם שוטים ארוכים ותנועה עדינה.
יש חותמת שחוזרת כמו צליל קצר, צבע או סמל קבוע שיוצר תחושת טקס ועולם אחד.
המלכודת: ערפול יתר שמטשטש את הלב של השיר.
סימני זיהוי בשטח: עיניים עצומות בקהל, שקט טעון לפני מחיאות כפיים, תגובות שמתארות חוויה לא רק שיר.
12) השליט
מה מניע אותי: סדר, עקביות, בניית מערכת שמחזיקה את המוזיקה.
פחד: כאוס, אקראיות ותדמית לא יציבה.
איך זה נשמע ונראה: לוחות זמנים ברורים, מותג מהודק, החלטות חדות, הפקות נקיות ומדויקות.
המלכודת: קשיחות וניכור, אפס ספונטניות.
סימני זיהוי בשטח: הוצאות מסודרות, שפה אחידה בכל הפלטפורמות, שיתופי פעולה שמרגישים אסטרטגיה ולא מזל.
סגירה קצרה לפני שחוזרים לשאר העניינים שלנו:
ארכיטיפים הם לא הוראות הפעלה, הם מצפן.
אם אני צריך לבחור בין להיות “מקורי” ללהיות “מובן”,
אני הייתי בוחר להיות מובן ואז דוחף לשם את המקוריות.
לבחור ארכיטיפ זה לא לסגור את עצמי בקופסא, זה לתת לקהל מפה.
מי שרוצה להגיע, שיגיע. מי שלא- גם טוב.
עכשיו מגיע החלק התכלסי: ליישם.
שיר אחד, עטיפה אחת, פוסט אחד- הכול מיושר לארכיטיפ שבחרתי.
חודש כזה ( לפחות ), ורואים את המותג מתחיל לנשום לבד.
אגב,
אם הארכיטיפ שלך כבר צועק “בא לי לנגן מול אנשים אמיתיים ולהתפרנס מזה”- פתחתי שירות חדש של קידום הופעות לאירועים פרטיים. בלי ספאם, כן לידים אמיתיים.
רועי