אני רוצה לשתף בשלושה קייס סטאדיז
שאני חושב שיעזרו לקדם את המוזיקה שלך
בדרך חכמה ואפקטיבית.
בסושיאל הסרטון הוא זה שנושא את המוזיקה שלנו.
כשגולשים נעצרים על וידאו של 20 שניות,
זה הרגע הזה שהטרק שלנו נכנס להם לאוזניים
ואז בתקווה גם ללב.
הסרטונים האלה, כשעושים אותם נכון,
מייצרים פתח לחשיפה.
ברגע שהעין נתפסת, האוזן פתוחה
ואז אנחנו יוצאים "מנצחים"
במה שעשוי להרגיש לעיתים כמאבק
על תשומת הלב של האנשים.
סרטון ראשון
Instagram post by @thandobleu
אנחנו רואים כאן מוזיקאי
ששוכב על הפגוש הקדמי של מכונית נוסעת.
רגע מפתיע שמצליח לעצור אגודלים
ואת ההרגל של “סתם עוד וידאו מוזיקלי”.
המוזיקה שהיא laid back יוצרת מתח
עם תחושת הסכנה מתחת לפני השטח,
והכל קצר ותמציתי (15–30 שניות).
בדיוק השילוב שהאלגוריתם מחבב.
מה אנחנו לוקחים מזה לתוכן שלנו?
-
טוויסט בלתי צפוי
במקום להראות אותנו על במה או בחלל סטודיו,
נוסיף אלמנט מוזר או חדש בתוך סיטואציה יומיומית. -
זווית צילום נייחת מול תנועה
נעמוד יחסית סטטיים והמצלמה תשמור על מיקוד,
בזמן שמשהו חיצוני (רחוב, ים, עננים) זז ברקע ומסקרן. -
ניגוד רגוע–מתוח
מוזיקה שקטה מול סיטואציה שיכולה להיראות “לא שגרתית”,
יוצרת מתח חיובי ומחזיקה את הצופה.
( או הפוך- מוזיקה קצבית וויז'ואל צ'יל ) -
מיקוד חכם
נשאיר את כל תשומת הלב על הדמות או המסר המרכזי,
בלי אפקטים מיותרים שמסיחים את הדעת.
סרטון שני
Instagram post by @lumasimusic
הבחור המוזיקאי מנגן בפעם הראשונה
את הטרק החדש שלו לחברה שלו
במבחן טעימה עיוור (blind taste test).
למה זה תופס ויראלית?
-
הצצה אישית
אנחנו מרגישים כאילו הוזמנו לרגע פרטי שלהם-
חוויה זוגית אמיתית ולא קליפ מתוכנן. -
ציפייה לרגע השיא
מרגע שהשיר מתחיל, זה מסקרן לראות איך היא תגיב
וזה השוס שמחזיק אותנו כל הסרטון. -
מיתוג עדין
במקום קריצה ישירה למכירה כמו "לכו תאזינו או משהו כזה",
הסיפור והכנות גונבים את הפוקוס.
זו דרך נבונה שבה המותג שלנו יכול להיחשף “בין השורות”. -
פורמט קצר ומשפיע
25–30 שניות,
עם Hook של טקסט פתיחה שמייד מוביל אותנו לסקרנות,
שילוב שהאלגוריתם מעריך.
מה אנחנו לוקחים מזה לתוכן שלנו?
-
אווירה אותנטית
לצלם במרחב טבעי (רכב, סלון, חדר חזרות)
כדי לשדר קרבה ולתת לצופה להרגיש בתוך הסצנה. -
כותרת פתיחה חזקה
של משפט קצר מילים כמו
“חכו לראות איך (X) מגיב.ה…”
שמייד מעוררת סקרנות. -
שמירה על הסאונד
לוודא שהמוזיקה נשמעת ברור
ושמירת הפידבק הטבעי של הבן אדם
בלי טשטושים או אובר־ליי מיותרים. -
מעברים זורמים בין זוויות
לא חובה אבל אפשר לשלב close-up
לפנים של מי שמגיב כדי לשמור על עניין ויזואלי. -
קריאה לפעולה רכה
בתיאור הסרטון לשאול:
“איך הייתם מגיבים?” או
“מי אתם מזמינים לטעימת הטרק הבא?”
כדי לעודד קומנטס שמעודדים את האלגוריתם
להמשיך ולחשוף את הסרטון.
איך להפוך את זה לפרקטיקה שלנו?
-
לפגוש חבר/ה קרובה או מישהו ממשפחה ברכב או בבית.
-
להשמיע את הקטע החדש בלי לספר מראש מה זה, כדי לשמור על האפקט של “הטעימה העיוורת”.
-
לתעד את התגובה שלה בלי “לשחק” – אותנטיות מנצחת.
-
לערוך ל-25–30 שניות, עם הטקסט המסקרן בפתיחה, ושיא התגובה בלב הסרטון.
-
להעלות עם תיאור קצר ושאלה יזומה,
ושילוב האשטגים שמדברים בשפה של הקהל שלנו.
סרטון 3
Instagram post by @tommyrichmann
בוידאו רואים את המוזיקאי יוצר או מנגן לייב
עם החבר’ה שלו שאינם מוזיקאים שבאו רק ליהנות,
לרקוד ולשתות.
זה מרגיש כמו הזמנה לחגיגה פרטית.
למה זה תופס ויראלית?
-
מה השיר גורם למאזינים?
הוא מראה לא את השיר אלא למה השיר גורם.
כלומר, את "התועלת" מהמוצר ולא את המוצר.המסר הפסיכולוגי הסמוי
שם את הקהל ( ואת הצופה ) במרכז ופחות את האמן. -
תחושת שייכות
כשאנחנו רואים חבר’ה שנהנים על אמת בינם לבין עצמם,
אנחנו רוצים להיות שם – FOMO בפעולה. -
תנועה דינמית
המצלמה זזה,
הדמויות זזות וגם זווית צילום רחבה שמוסיפה עניין. -
שיתוף תהליך לייב
מה שאולי נראה כמו תיעוד מאחורי הקלעים
מהאולפן של איך הוא יצר את הטראק.
מה אנחנו לוקחים מזה לתוכן שלנו?
אז בוודאי שלא חייבים סטודיו
או הרבה חברים סביבנו.
הרעיון הוא להעביר את תחושת
ה“מאחורי הקלעים” והלייב,
ולהעביר את מה שאנחנו היינו רוצים
שאנשים ירגישו עם המוזיקה הספציפית הזו:
-
סשן בסלון הבית
במקום סטודיו מקצועי,
נשב עם סינתיסייזר על הספה מול הטלוויזיה,
ונזמין חבר/ה לעלות לרגל,
לשתות קפה ולהגיב לאלמנטים המפתיעים של השיר. -
ג’אם בקצה הגג או בחצר
וניתן למוזיקה לזרום בזמן שהח'ברה מגיבים למוזיקה.
סביבנו בלי תכנון כבד, רק אווירה פתוחה.
( אגב, מאוד מתאים לאלה מאיתנו
שמוכרים הופעות באירועים פרטיים ).
לכל סיטואציה ניישם את אותם עקרונות:
-
אותנטיות: לתת למצלמה לרוץ ברקע, בלי סאונד מוקצן או עריכה כבדה.
-
אנושיות: שיתופים של רגשות, צחוקים, טעויות קטנות.
-
דינמיקה: אפשר להוסיף מעברים בין קלוז-אפים לצילום רחב, תזוזה של אחיזת טלפון.
כדי לייצר את אותו וויב משוחרר
אני מציע לזרוק את הנייד שפשוט יצלם,
לבצע את הקטע כמה פעמים
או אם זה הופעה פשוט לשכוח ממנו וליהנות.
אפשר גם עם יותר מנייד אחד
מה שיוסיף עניין עם זוויות צילום נוספות.
הרבה פעמים שנעבור אח"כ על הצילום
נמצא רגעים קצרים ושווים שתפסנו.
רוצה לשלוח לי סרטון שלך?
אני לא יכול להבטיח
שאספיק להגיב או לתת פידבק לכולם,
אבל אני תמיד סקרן לראות
מה מוזיקאים עושים
ואולי אפילו אבחר כמה סרטונים מעניינים
ואכניס אותם לקייס סטאדי במייל עתידי.
שיהיה שקט,
רועי