כמוזיקאים עצמאיים אנחנו נתקלים בהרבה מילים וביטויים
שמבוססים על השפה של תעשיית המוזיקה המסורתית.
השפה הזו יכולה לפעמים להוביל אותנו
לאסטרטגיות שלא משרתות אותנו.
החלטתי לכתוב על כמה מהמילים האלה,
למה אני חושב שהן מיושנות ולא תורמות למוזיקאים עצמאיים,
ומה לדעתי כדאי לעשות במקום.
יחסי ציבור
השם "יחסי ציבור" מעיד על השינוי שהתרחש בשנים האחרונות.
החוויה עבור מוזיקאים היום
היא לא חוויה של "מול הציבור"
אלא של "אחד על אחד"- אני המוזיקאי מול המאזין.
החוויה הפכה ברובה ( חוץ מהופעות וכדומה )
מאירוע ציבורי לאינטימי.
במקום לפנות לציבור הרחב,
אנחנו צריכים לבנות קשרים אישיים עם המאזינים שלנו.
הקשר הזה יוצר חיבור אמיתי, מחזק את הנאמנות,
ומוביל לקהל אוהדים איכותי יותר
מאשר פשוט "להיות בציבור".
להפוך ויראלי
יש לי סרטון שהפך ויראלי.
האם זה תרם לי כמוזיקאי? אני בספק.
ויראליות היא מדד כמותי,
ולא בהכרח אומרת שהצפיות או האזנות
תורמות לקריירה שלנו או לכיוון שבו אנחנו רוצים ללכת.
מה שחשוב לנו באמת זה להיות רלוונטיים.
עדיף 100 אנשים שעוקבים אחרינו באדיקות
מאשר 10,000 שלא זוכרים אותנו.
יצא לך להכיר מוזיקאים שהקהל הרחב לא מכיר
אבל שיש להם קהל אדוק?
אשמח למייל חוזר ממך אם אם כן
ואולי אעשה עליו או עליה קייס סטאדי שיווקי
כדי שנלמד מזה כולנו.
היום יש לנו את ההזדמנות לבנות קהל בצורה עקבית.
קהל שיהיה איתנו לאורך זמן.
וזה דורש עקביות,
משהו שכולנו נאבקים בו.
אבל זו הדרך האמיתית ליצור קהל
שמכיר אותנו ואת המוזיקה שלנו,
ולא להסתמך על פרץ רגעי של ויראליות.
מנהלי אומנים
ישנה תפיסה שלפיה כדאי להכניס מנהל
כדי "להתקדם" ולהיראות יותר מקצועיים.
אבל להתחיל את הדרך עם מנהל זה כנראה טעות.
כמוזיקאים אינדיים,
מומלץ לדעתי שנכיר את השוק ישירות ובעצמנו,
ללמוד איך לנהל את עצמנו ולהבין את הצרכים הייחודיים שלנו.
ברגע שנלמד את הבסיס,
אפשר יהיה להכניס עוד אנשים לצוות שלנו,
כשאנחנו מבינים מה אנחנו צריכים מהם.
לחתום בלייבל
האם אנחנו באמת צריכים לייבל?
הנה כמה שאלות שכדאי לנו לשאול את עצמנו:
– האם אני באמת זקוקה ללייבל כדי להשיג את המטרות שלי?
– האם אני יכול לעשות זאת בעצמי באמצעות הפצה דיגיטלית ושיווק אישי?
– האם הלייבל יציע לי משהו שאין לי שום אפשרות להשיג לבד?
הרצון להתקבל ללייבל לעיתים עוצר אותנו,
כי אנחנו מחכים שמישהו יכיר בנו.
אבל אם נפעל עצמאית וניצור את ההכרה הזו בעצמנו,
נבין שאנחנו שולטים ביצירה שלנו בצורה מלאה.
ובשוק של היום,
השליטה הזו היא כוח משמעותי שלא כדאי לוותר עליו.
הצלחה מסחרית
לדעתי, הצלחה באינדי יכולה להימדד
במונחים של השפעה יצירתית, חופש אמנותי,
והיכולת לפרנס את עצמך דרך המוזיקה שלנו במישרין או בעקיפין,
גם אם זה לא בממדים עצומים.
באינדי, ההצלחה היא לבנות קהילה שמעריכה אותנו
ותומכת בנו בצורה ישירה, גם במספרים "קטנים".
בסופו של דבר,
הבעיה עם המושגים כמו "ויראליות", "לייבלים" ו-"הצלחה מסחרית"
היא שהם יוצרים תחושת חובה-
יש משהו שאנחנו "חייבים" להשיג או "צריכים לעשות".
הלחץ הזה יכול להוביל לסטרס ומשתק חלק מאיתנו.
בעיניי, שיווק הוא לא משהו זר או נפרד מהמוזיקה שלנו.
הוא המשך ישיר של היצירה,
והוא צריך להרגיש כמו חלק מהתהליך הטבעי שלנו כמוזיקאים-
לא כמשהו שמעמיס עלינו אלא כהזדמנות להמשיך לספר את הסיפור שלנו,
לחלוק את המוזיקה שלנו עם העולם,
וליצור קשרים אמיתיים עם אנשים שמאזינים לנו.
זהו תהליך שמאפשר לנו להביע את עצמנו
באותה תשוקה שבה אנחנו יוצרים,
ופחות בתחושה של "לעמוד במשימות".
לסיום,
בקרוב אני אשתף בטקטיקה שבה אצליח לאסוף
הרבה מיילים מאנשים שטרם מכירים את המוזיקה שלי.
לסיום סיום,
הנה ראיון מרתק באנגלית עם שני אנשים מרתקים
שהכי תפור למוזיקאים עצמאיים שמדברים על
מה באמת צריך כדי לממש את החלומות שלך.
שיהיה שקט,
רועי