לרובנו יש את החלום הזה להיות מוזיקאים מצליחים.
לדמיין את עצמנו על הבמה, עם קהל משוגע,
שרים את השירים שלנו וחיים את החיים של כוכבי רוק.
אבל האמת היא שהשאלה החשובה כאן
היא לא איך נראית ההצלחה,
אלא איזה אתגרים אנחנו מוכנים לקחת בדרך לשם.
זה אולי היה החלום המרכזי שלנו לפני כמה שנים,
אבל בעידן הדיגיטלי התפיסה שלנו על הצלחה השתנתה.
היום זה לא רק על להיות כוכב במה,
אלא גם על להגיע למקסימום אנשים דרך ספוטיפיי,
להתפרנס מהכישרון שלנו, או לקבל הכרה בתוך קהילה ייחודית.
עם השנים,
אנחנו גם מבינים שלהצלחה יש פנים רבות,
ושאם אנחנו יוצרים מוזיקה נישתית
( יש יוצרי פולק אלקטרוני
או מטאל אקספרימנטלי בקהל? )
אז החלום של למלא את קיסריה כבר פחות מתאים לנו,
ואפילו קצת ילדותי.
אבל זה לא רע. זה אפילו יתרון
אם אנחנו משווקים גם לחו"ל.
הפנטזיה של הצלחה מוזיקלית
קל להגיד שאנחנו רוצים להיות מוזיקאים מפורסמים,
אבל גם כאן העידן המודרני משנה את התפיסה.
היום,
יש אנשים שמפורסמים לקהל שלהם בלבד,
וגם אם הם הולכים ברחוב,
רוב הסיכויים שאף אחד לא יעצור אותם.
ניקח לדוג' מנתח מוח מהשורה הראשונה
שבקרב חמשת אלפי מנתחי המוח ברחבי העולם
הוא נחשב לאגדה אבל כשהוא הולך ברחוב,
אף אחד לא מסתובב לעברו.
אבל הדבר שחשוב לשאול באמת
הוא לא כמה אנחנו רוצים את כל זה,
אלא באילו קשיים אנחנו מוכנים להתמודד כדי להגיע לשם.
המציאות הלא-מנצנצת של הקריירה
להצליח במוזיקה, כמו בכל תחום,
בא כנראה עם מחיר.
זה אומר להתמודד עם דחיות מלייבלים, תחנות רדיו,
או לראות שהטרק שלנו פשוט לא ממריא בספוטיפיי.
לפעמים זה להופיע מול שלושה אנשים וכלב,
להיאבק במחסומים יצירתיים,
ואולי לשבור את הראש על איך לעבור
עוד חודש כלכלית כשאין לנו ודאות יציבה.
צריך לזכור שאם אנחנו מוזיקאים עצמאיים,
הרבה מהזמן זה משימות אפורות-
כמו לסגור הופעות, לשמור על תדירות ריליסים,
להתמודד עם שיווק וקידום.
העבודה הזאת היא חלק בלתי נפרד מהתהליך.
הצלחה מגיעה עם מאבקים
הקריירה המוזיקלית היא מרתון, לא ספרינט.
מה שמביא להצלחה הוא לדחוף גם כשקשה.
אם אנחנו רוצים להיות מוזיקאים מצליחים,
אנחנו חייבים לאהוב גם את הלילות הארוכים,
את הביקורות הלא פשוטות ואת כל הקשיים
שהיצירתיות מביאה איתה.
אני יודע שזה נשמע קשוח.
בסופו של דבר,
אלה שמסוגלים לאמץ את זה
ולהתמיד יגיעו למקום שהם מכוונים אליו.
או לפחות בכיוון הרצוי..
להתאהב בתהליך
הצלחה אמיתית מגיעה
רק כשאנחנו מצליחים לאהוב את התהליך-
את היצירה, החזרות, האימונים,
והשיפור של עצמנו יום אחרי יום.
בכל העולם הזה שנקרא "מוזיקה",
יש דברים שאנחנו אוהבים לעשות ויש כאלה שפחות.
אם נצליח לבנות לעצמנו אחיזה
בהיבטים שאנחנו אוהבים ונמצא דרך
להעביר את המשימות שפחות מעניקות לנו אנרגיה
לאנשים אחרים, נרגיש הרבה יותר שלמים במסע שלנו.
תרגיל לחלוקה ומיקוד במטלות
כדי לעזור לעצמנו להתמקד במטלות שמקדמות
את הקריירה שלנו בצורה יעילה,
אני ממליץ לעשות את התרגיל הבא:
ניקח את כל המטלות הקשורות לעשייה המוזיקלית
ונחלק אותן לשלוש קטגוריות:
מטלות שאני רוצה לעשות,
שאני יכול.ה לעשות,
וכאלה שאני לא רוצה לעשות.
הנה דוגמה בטבלה כדי להמחיש:
המטרה היא להשאיר לעצמנו
את המטלות שאנחנו גם רוצים וגם יכולים לעשות,
וככה לאפשר לאנרגיה שלנו
להיות ממוקדת במקומות שהכי מתאימים לנו
וליהנות יותר במסע המוזיקלי שלנו.
הקיצר,
הדרך להצלחה מוזיקלית
דורשת מאיתנו מחויבות לצמוח דרך הקשיים.
זה לא רק על לרצות את הפרסים,
אלא למצוא את המשמעות ואת התשוקה במסע.
השאלה האמיתית שאנחנו צריכים לשאול
היא לא מה אנחנו רוצים להשיג,
אלא אילו מאבקים אנחנו מוכנים לקחת
כדי להפוך את זה למציאות.
כזאת שבא לנו עליה.
ואולי המייל הזה מרגיש קצת שונה מהרגיל,
כי רוב הפעמים אני מתמקד באסטרטגיות ובטקטיקות
של שיווק המוזיקה.
אבל האמת היא שהנושא הזה
והנושאים שדומים לו הם הדלק האמיתי
שמניע את כל הדבר הזה.
כי אם אין תשוקה ואין חיבור אמיתי
למה שאנחנו עושים,
כל תוכנית שיווקית או אסטרטגיה טובה
פשוט לא יחזיקו מים.
שיהיה שקט,
רועי