לינקים מובילים מהשבוע האחרון:
איך לחשוף את שיטות הקידום הממומן שעושים מוזיקאים מפורסמים?
כמה ספוטיפיי שילמה לי על מיליון האזנות?
טריק שלייבלים עושים כדי לקדם את המוזיקאים שלהם
כולנו יכולים להרגיש כך לפעמים.
אנחנו רוצים שיקשיבו למוזיקה שלנו,
שיגלו אותנו, אבל פתאום מתגנבת מחשבה:
"מה יחשבו עליי? שאני דוחף את עצמי בכוח?
שאני מתאמץ מדי?"
השבוע דיברתי עם מוזיקאי
שהתחיל להעלות תוכן- קאברים, נגינה,
שירים מקוריים – ואז עצר.
למה?
הוא הרגיש שהוא משקר לעצמו.
שזה "לא הוא באמת".
הוא פחד שיראו אותו ויחשבו שהוא
מתאמץ מדי שמישהו יקשיב לו.
אז שאלתי אותו שאלה:
"יש מישהו שאתה עוקב אחריו ביוטיוב, באינסטגרם,
שנותן לך השראה? שאתה שמח שהוא שם?"
הוא אמר כן.
שאלתי:
"העובדה שהוא מופיע בפיד שלך,
זה מוריד ממנו בעיניך? זה גורם לך לזלזל בו?"
הוא אמר:
"ממש לא. הוא נותן לי ערך."
וזה בדיוק העניין:
גם אנחנו יכולים להיות האנשים האלה שנותנים ערך.
זה לא "להתאמץ מדי".
זה להיות בנוכחות מלאה.
מצד שני,
קיבלתי גם פנייה ממוזיקאי שמצפה לתוצאות גבוהות בקידום ממומן
אבל לא מוכן להראות את עצמו בכלל.
לא בקליפ, לא בריל, אפילו לא בקטע קצר של נגינה.
אפשר להבין את זה.
זה מרגיש חשוף. זה מרגיש לא טבעי.
אבל חשוב לומר את האמת:
אנחנו לא חיים כבר בעידן שבו המוזיקה מדברת לבד.
הקהל, וגם האלגוריתם, רוצים לראות מי עומד מאחוריה.
אם אנחנו לא שם, מישהו אחר כן יהיה.
ומי שכן מוכן להיחשף
הוא זה שתופס את תשומת הלב, את האלגוריתם, ואת הקהל.
ויותר מזה,
אנחנו לא יכולים לשדר שני מסרים הפוכים:
להגיד שאנחנו רוצים לפרוץ עם המוזיקה שלנו,
אבל להתעקש להישאר מאחורי הקלעים.
זה לא עובד. לא טכנית, ולא תודעתית.
ולסיום, הסיפור הכי מרגש של השבוע:
שני מוזיקאים חדשים פנו אליי בימים האחרונים.
שניהם באמצע שנות ה-50 שלהם.
ושניהם יוצרים מוזיקה מרגשת, בשלה, עמוקה.
זה לא קורה "למרות" הגיל שלהם זה קורה בזכותו.
בעבר, בתעשיית המוזיקה הישנה, גיל היה חסם.
היה צריך אישור מרדיו, מלייבל, ממישהו ש"יאמר שזה שווה".
והם העדיפו צעירים.
אבל היום?
הקהל הוא זה שמחליט.
והקהל יודע לזהות אותנטיות, רגש, ובשלות אמנותית.
זו התקופה הכי טובה להתחיל לא משנה באיזה שלב אנחנו.
שיהיה שקט,
רועי
נ.ב- את הסשנים כאן למטה כבר בדקת?
שיהיה שקט,
רועי