לפני כמה ימים קיבלתי מלקוח מוזיקאי את הסרטון שלמטה ושאל מה אני חושב עליו.
היה קשה לפספס את הדיון הסוער
סביב הראיון של דורון מדלי,
אם אתיימר לסכם מה שהוא אומר בסרטון
זה שרובנו מבזבזים זמן וכסף על החלום המוזיקלי שלנו.
מהי לדעתי הצלחה במוזיקה?
רובנו חונכנו לחשוב ש"להצליח"
זה להגיע לפסגות ענקיות כמו האירוויזיון,
הפלייליסט הכי גדול או להיט בינלאומי.
במיוחד עבור הדור שלי ( מוזיקאים מעל גיל 40),
ההצלחה הייתה תלויה באם הוצאנו דיסקים
או התקבלנו ללייבלים גדולים.
אבל העולם השתנה.
בעידן הסטרימינג, כולנו קיימים ויש לנו נראות.
לא חייבים להיות אחד מעשרה אמנים
שהתקבלו ללייבל מבין מיליונים.
לחשוב שרק אם נכנסנו למעגל מצומצם כזה זו הצלחה-
זו מחשבה מוטה מזיכרון של עולם מוזיקלי שכבר לא קיים.
מבחינתי,
ומניסיון של עשרות מוזיקאים שאני פוגש ומלווה,
הצלחה אמיתית היא הרבה יותר רחבה:
-
לכתוב שירים שאנחנו גאים בהם.
-
לבנות קהל שאוהב ומעריך את המוזיקה שלנו (גם אם הוא לא ענק).
-
להתפתח כאמנים וכבני אדם.
-
ליהנות מהדרך ומהתהליך, בלי קשר רק לתוצאות הסופיות.
לא כל הנישות שוות
בואו נהיה אמיתיים רגע,
קהל ההיפ הופ תמיד יהיה גדול יותר מג'אז אוונגרדי.
לכן, כשאנחנו קובעים לעצמנו יעדים,
כדאי שנתאים אותם למציאות שלנו:
-
נזהה מראש את גודל השוק שלנו.
-
נקבע מטרות ברורות וריאליות שמתאימות לסגנון המוזיקלי שבו בחרנו.
-
נשקיע את המשאבים שלנו בהתאם לפוטנציאל המסחרי של הז'אנר שלנו.
תחביב או מקצוע? האמת שאפשר גם וגם
מדלי מציע לחלקנו להשאיר את המוזיקה בתור תחביב.
זו אמנם אופציה, אבל לא חייבים לבחור צד:
אפשר להצליח בגדול גם אם אנחנו לא מתפרנסים רק ממוזיקה.
אפשר למצוא דרך מאוזנת
שתאפשר לנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים
בלי לפשוט רגל.
למזלי,
דרך העבודה שלי, יוצא לי לפגוש מקרים
של ח'ברה שהמוזיקה שלהם זוכה להכרה בכל העולם
ועדיין יש להם דיי ג'וב.
חלק אפילו מגדירים עצמם כ"מוזיקאים חובבים".
יש כמה מאיתנו שחיים בסרט..
זה אולי הדבר הכי חשוב שרציתי לומר השבוע:
כשאנחנו מסתכלים על אמנים מצליחים,
אנחנו בדרך כלל מפספסים את מאות שעות העבודה,
ההשקעה בשיווק ובניית הקהל,
ואת הצוות שעובד מאחורי הקלעים.
אם יש פער בין החלומות שלנו לבין מה שאנחנו עושים בפועל
(ואני רואה את זה המון בשטח!),
כנראה שהגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.
מהרבה מפגשים עם מוזיקאים,
אני רואה לעיתים קרובות מדי שאין התאמה
בין החלום הגדול לבין העבודה שאנחנו באמת עושים בשטח.
הצלחה אמיתית דורשת עבודה עקבית,
יומיומית ולאורך זמן,
והרבה מאיתנו לא משקיעים לדעתי מספיק בקידום,
בשיווק וביצירת קשר אמיתי עם העולם שמחוץ לאולפן.
כדי להצליח,
אנחנו צריכים להפסיק לספר לעצמנו סיפורים,
להקדיש זמן קבוע לקידום המוזיקה,
לקבוע יעדים ברורים ולפעול
כדי להשיג אותם באופן שיטתי.
מה שאני עושה בדיוק בתכניות הליווי שלי.
לא הכל או כלום
המסע המוזיקלי שלנו הוא לא ספרינט,
הוא מרתון.
אפשר ליהנות ממנו, אפשר להצליח בו-
אם רק נהיה ברורים עם עצמנו
מה המשמעות של הצלחה עבורנו,
ונתאים את הפעולות שלנו למטרות שהצבנו.
אני יכול לספר לך בכנות על עצמי.
בשנים האחרונות המוזיקה המקורית שלי
צברה מיליוני האזנות.
האם זו הצלחה?
מבחינתי כן.
כי בעידן הקודם כנראה הייתי נשאר מורה לגיטרה בכפר סבא
ומנגן מוזיקה של אנשים אחרים.
מצד שני,
אני יודע שיש כאלה שעבורם
אם אתה לא סלאש זה פשוט לא מספיק טוב.
מעבר למספרים ולהצלחה המדידה,
יש לי סיפוק פנימי גדול מזה שהמוזיקה שלי
באמת מגיעה לאנשים ואפילו משפיעה עליהם.
האם זה אומר שעצרתי כאן?
ממש לא! כבר סימנתי את המטרות הבאות,
ואני ממשיך לפעול כדי להשיג אותן.
ההצלחה האמיתית היא לדעת ליהנות מההישגים שלנו
ועדיין להיות רעבים לעוד.
אנחנו, המוזיקאים,
נוטים לרדוף אחרי תוכנית־על:
להצליח בגדול, לפרוץ, להגיע ליעד מסוים.
אבל בזמן שאנחנו בונים את התוכנית הזו
החיים עצמם קורים:
המוזיקה שאנחנו יוצרים,
ההופעה הקטנה מול קהל חי,
התגובה ממישהו שנגע בשיר שלנו,
ההתמודדות, ההתפתחות, החברים למסע.
איך לנון אמר?
"החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו עסוקים בלתכנן תוכניות אחרות."
😉
שיהיה שקט,
רועי